בשיתוף: מכבי שירותי בריאות
נשים רבות חשות מבוכה להעלות את הנושא, אפילו מול הרופא/ה. אבל יובש בנרתיק הוא בעיה שכיחה, בעיקר בתקופת גיל המעבר ולאחריה, והוא יכול להופיע גם בגילים אחרים. החדשות הטובות הן שמדובר בתופעה טבעית שניתנת לטיפול יעיל, שיכול לשפר מאוד את איכות החיים.
מה קורה בגוף?
יובש בנרתיק נגרם כאשר רירית הנרתיק מתנוונת. בעגה המקצועית המצב נקרא התסמונת הגניטואורינרית של גיל המעבר (GSM). הסיבה העיקרית היא ירידה ברמת ההורמון אסטרוגן, שמסייע לשמור על סיכוך נרתיקי תקין, על גמישות הרקמות ועל חומציות הנרתיק. כשרמות האסטרוגן יורדות, הרירית נעשית דקה יותר, פחות גמישה ושבירה, והסיכון לזיהומים בדרכי השתן עולה.
ולא רק גיל המעבר: ירידה באסטרוגן יכולה להופיע גם אחרי לידה, בתקופת ההנקה, בעקבות טיפולים נגד סרטן או הסרת השחלות בניתוח, ובעקבות עישון. גם תרופות מסוימות, כמו חלק מהתרופות לאלרגיה ולנזלת שמכילות נוגדי גודש, תסמונת סיוגרן ושטיפות נרתיקיות תכופות עלולות לגרום ליובש. גם תרופות שנוגדות את פעולת האסטרוגן, שמשמשות לעיתים לטיפול בסרטן השד, עלולות לגרום ליובש.
אילו תסמינים מעידים על יובש?
התסמינים עשויים לכלול גרד או צריבה סמוך לפתח הנרתיק, תחושת אי-נוחות, כאב או דימום קל בזמן קיום יחסי מין, דחיפות ותכיפות במתן שתן וזיהומים חוזרים בדרכי השתן. מעבר לאי-הנוחות, התופעה עלולה לפגוע בחיי המין ובזוגיות. לעיתים הכאב גורם לכיווץ לא רצוני של שרירי רצפת האגן, ואז ייעוץ סקסולוגי או פיזיותרפיה של רצפת האגן יכולים להשלים את הטיפול.
מה קורה אצל הרופא/ה?
כדי להעריך את המצב, הרופא/ה יברר מאילו תסמינים את סובלת וכמה זמן, האם המחזור עדיין סדיר, עד כמה התסמינים מפריעים והאם הם מגבילים את חיי המין. ישאלו גם על הרגלים כמו אמבטיות, שימוש בסבון מבושם או שטיפות נרתיקיות, על תרופות ותוספי מזון ועל ניסיון קודם עם תכשירי סיכוך. בהתאם לשיקול הדעת, ייתכן שתתבצע בדיקה גינקולוגית שבה מוערך מצב ריריות הנרתיק, ובמקרה של תסמינים במערכת השתן תינתן הפניה לתרבית שתן.
איך מטפלים וממה חשוב להימנע?
אם יש תסמינים נוספים של גיל המעבר, כמו גלי חום, הרופא/ה עשוי לשקול טיפול סיסטמי באסטרוגן בטבליות, במדבקה עורית או בג'ל. בהתאם לחומרת התסמינים אפשר לשקול עם הרופא/ה גם טיפול הורמונלי חליפי בתופעות גיל המעבר.
לרוב יומלץ להתחיל בחומרי סיכוך ובחומרים מגבירי לחות. חומרי סיכוך מבוססי מים פועלים כמה שעות ומשמשים לפני קיום יחסי מין, וחומרים מגבירי לחות מחקים את הלחות התקינה של הנרתיק ופועלים כשלושה ימים לאחר כל החדרה. אם האמצעים האלה אינם מספיקים, אפשר לשקול תכשירים המכילים אסטרוגן. בדרך כלל הטיפול היעיל ביותר הוא טיפול מקומי תוך-נרתיקי באסטרוגן, בקרם או בטבליות, שאף עשוי להפחית את הסיכון לזיהומים בדרכי השתן. מומלץ להשתמש בהם לאורך זמן, כדי למנוע את גירוי הריריות שנגרם בגלל היובש.
חשוב לדעת גם ממה להימנע: חומץ, יוגורט או שטיפות נרתיקיות, קרם ידיים, סבונים ריחניים או אנטי-בקטריאליים, וקצף ושמן אמבט. ככל האפשר כדאי להימנע מחומרים מבושמים, כולל חומרי כביסה ונייר טואלט.
בשורה התחתונה
אין סיבה לסבול בשקט. ההמלצה היא לפנות לרופא/ת הנשים, שיברר אילו תסמינים קיימים, כמה זמן הם נמשכים ועד כמה הם מפריעים, וישקול יחד איתך את אפשרויות הטיפול המתאימות.
